שימוש
כאשר משתמשים בפיוטה עבור תכונותיו הפסיכואקטיביות, המינון הנפוץ של מסקלין טהור המופק ממנו נע בין 200 ל-400 מ"ג. מינון זה שווה ערך ל- 10 עד 20 גרם של "כפתורי" פיוטה מיובשים. עם זאת, העוצמה משתנה במידה ניכרת מצמח אחד לשני, מה שמקשה על מדידת המינון במדויק מבלי להפיק תחילה את המסקלין. ההשפעות נמשכות כ- 10 עד 12 שעות. לפי דיווחים, פיוטה גורמת לחזיונות חזותיים או שמיעתיים עשירים יחד עם תובנות רוחניות או פילוסופיות.
בנוסף לשימוש פסיכואקטיבי, חלק מהשבטים האינדיאנים משתמשים בצמח מתוך אמונה שיש לו תכונות מרפא. הם משתמשים בפיוטה לטיפול במחלות מגוונות כמו כאבי שיניים, כאבים בלידה, חום, כאבים בשדיים, מחלות עור, שיגרון, סוכרת, הצטננות ועיוורון. בנוסף ובאופן פחות שכיח, יש עדויות לתוצאות חיוביות בשימוש בפיוטה ובמסקלין עבור מצבים הדורשים טיפול קליני.
היסטוריה
בשנת 2005, חוקרים השתמשו בתיארוך פחמן וניתוח אלקלואידים כדי לחקור שתי דגימות של כפתורי פיוטה שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות מאתר שנקרא מערת שומלה מס' 5 בריו גראנדה אשר בטקסס. התוצאות קבעו כי הדגימות הן מן השנים בין 3780 ל-3660 לפני הספירה. בשתי הדגימות נמצאו אלקלואידים ומסקלין. ממצא זה מעיד על כך שילידי צפון אמריקה השתמשו בפיוטה כבר לפני לפחות 5,500 שנים.
דגימות ממערת קבורה במערב-מרכז Coahuila שבמקסיקו, נותחו באופן דומה ותוארכו ל-810 עד 1070 לספירה.
מתחילת ההיסטוריה המתועדת, פיוטה שימש עמים ילידים, כגון Huichol בצפון מקסיקו ושבטים ילידים שונים, אשר חיו או היגרו לאזורים באוקלהומה וטקסס של ימינו. שבטי הטונקאווה, המסקקלרו והליפאן אפאצ'י היו המקור או הראשונים לחיות על פי דת הפיוטה באזורים שמצפון למקסיקו של היום. הם גם היו הקבוצה העיקרית שהציגה פיוטה לשבטים מהגרים, כמו הקומאנצ'י והקיווה מהמישורים הצפוניים. השימושים הדתיים, הטקסיים והמרפאים של פיוטה עשויים להיות בני למעלה מ-2,000 שנים.
בחסות ארגון שזכה לכינוי Native American Church (הכנסייה האינדיאנית), במאה ה-19, הילידים האמריקנים באזורים נרחבים יותר מצפון החלו להשתמש בפיוטה במנהגים דתיים, כחלק מתהליך תחייה של הרוחניות הילידית. חבריה מתייחסים לפיוטה כאל "התרופה הקדושה", ומשתמשים בה כדי לטפל בבעיות רוחניות, פיזיות וחברתיות. בשל חשש מן ההשפעות הפסיכואקטיביות של הסם, בין 1980 ל-1930, הרשויות בארה"ב ניסו לאסור על טקסים דתיים הכוללים פיוטה, כולל ריקוד הרוחות. כיום הכנסייה האינדיאנית היא אחת מכמה ארגונים דתיים שמשתמשים בפיוטה כחלק מן הטקסים שלהם. חלק מהמשתמשים טוענים שהפיוטה מחברת אותם לאלוהים.
ג'ון ראלי בריגס (1851–1907) היה הראשון שהסב את תשומת הלב של העולם המדעי המערבי לפיוטה. לואי לוין תיאר את הצמח Anhalonium lewinii בשנת 1888. ארתור הפטר ערך ניסויים עצמיים על השפעותיו ב-1897. באופן דומה, האתנוגרף הנורווגי קרל סופוס לומהולץ חקר וכתב על השימוש בפיוטה בקרב הילידים במקסיקו. לומהולץ גם דיווח כי, בהיעדר חומרים משכרים אחרים, חיילים בדרום ארה"ב שנתפסו במהלך מלחמת האזרחים השרו כפתורי פיוטה במים והפכו "שיכורים מהנוזל".
איך הוא עובד?
נטילת פיוטה שלם או מיצוי של מסקלין, החומר הפעיל בו, גורמת להשפעות הפסיכדליות הידועות. מסקלין מקיים אינטראקציה עם קולטני5-HT2A במוח, הקשורים לאופן שבו הגוף משתמש בסרוטונין. קולטנים אלה נקשרים גם עם חומרים מעוררי הזיות קלאסיים אחרים, כגון LSD ופטריות פסילוסיבין. הם כנראה האחראים לטריפ אותו חווים בעת שימוש בחומרים אלו.
ניתן ליטול מסקלין בכמה דרכים. אכילת הכפתורים המיובשים של קקטוס הפיוטה, הרתחת הקקטוס להכנת משקה ונטילת כמוסות המכילות פיוטה או מסקלין. יש גם צורות סינתטיות של מסקלין, המגיעות בדרך כלל בכמוסות. קשה לכמת מינון מדויק, שכן תכולת החומר הפעיל תהיה שונה משמעותית בין הצמחים, גם אם נקטפו באותו מקום.
הגוף סופג את המסקלין מהר יחסית לאחר הבליעה. ההשפעות עשויות להתחיל תוך פחות משעה ולהימשך כ-12 שעות. כשהגוף מפרק את המסקלין, ההשפעות מתפוגגות.
אפקטים פסיכדליים
קקטוס הפיוטה הוא חומר מעורר הזיה קלאסי בדיוק כמו LSD, מה שהוביל להרבה מחלוקות סביבו.
מי שנוטל פיוטה, על פי רוב יחווה טריפ פסיכדלי או הזיה. מסקלין, שהוא המרכיב הפסיכואקטיבי בפיוטה, אחראי לתופעה זו. ההשפעות יהיו שונות מאדם לאדם, אם כי רוב האנשים חווים הזיות מוחשיות.
הזיות אלו עשויות להשפיע על מספר חושים, ומשתמשים רבים מתארים את החוויה כערבוב של החושים. לדוגמה, אנשים עשויים לטעון שהם מסוגלים "לראות צלילים" או "לחוש צבעים".
נראה שההשפעות המעוררות הזיה של מסקלין גם מחדדות את החושים. צבעים, צלילים ואפילו חוויות עשויים להרגיש עשירים או עוצמתיים יותר. אנשים מסוימים עשויים לחוות עיוות של הזמן. עבור אחרים, שדה הראייה והאובייקטים הנראים עשויים לשנות צורה.
חזיונות הם דבר שכיח תחת השפעת מסקלין, במיוחד במינונים גבוהים. החזיונות הן חוויות שאינן מתרחשות בעולם "האמיתי", אך הן ירגישו אמיתיות מאוד לאדם שחווה אותן. חזיונות עשויים להיות נעימים מאד או מפחידים. הם עשויים להיראות משמעותיים ביותר, אך גם להיות מאוד כאוטיים. כמו גורמי הזיה אחרים, מסקלין עלול לגרום לאנשים ל"טריפ רע". חוויה כזו עשויה לכלול רגשות ומראות שליליים. מי שחווה טריפ רע עשוי להרגיש מבועת, להיות רדוף על ידי הזיות שליליות, או לחיות מחדש ללא הרף רגעים שליליים. כמו כן, בגלל תחושת עיוות הזמן, המשתמש עלול לסבול מחרדה קשה או להרגיש לכוד בתוך חוויות אלו. החוויות הטובות והשליליות הן כולן זמניות, וההשפעות יתפוגגו ככל שהגוף מפרק את המסקלין ומוציא אותו אל מחוץ למערכת.
תופעות לוואי
מי שנוטל פיוטה עושה זאת בדרך כלל בגלל ההזיות והטריפ, אבל הצמח עלול לגרום גם לתגובות גופניות מסוימות ולתופעות לוואי, כגון:
· דופק מוגבר
· חוסר תחושה
· מתח
· לחץ דם מוגבר
· חום
· צמרמורת
· חולשה בשרירים
· כאבי ראש
· אישונים מורחבים
· בחילה
· הקאה
· הזעה מוגברת
· רעד
כמו כן, קורה גם שהמשתמשים בפיוטה חווים פלאשבקים רגעיים של הטריפ במועד מאוחר יותר. ומי שחווה הזיות עלול להתנהגות בדרך המסכנת את עצמו או אחרים.
מנת יתר של חומר פסיכדלי קלאסי כמו פיוטה היא מצב נדיר. הטיפול כולל בדרך כלל טיפול בתסמינים כגון חום ואיבוד נוזלים מהקאות.
החשש העיקרי בשימוש ארוך טווח הוא הפרעות מתמשכות הנקראות פסיכוזה. עם זאת, מצב כזה נדיר מאוד.
מחקר בכתב העת Current Molecular Pharmacology קובע כי התמכרות ותלות במסקלין למעשה לא קיימות. עם זאת, יש בודדים אשר יש להם נטיה לשימוש לרעה בחומרים מעוררי הזיות.
יתרונות בריאותיים
תרבויות שבטיות שונות המכבדות את הצמח מאמינות שיש לו מספר עצום של יתרונות בריאותיים לגוף. לדוגמה, הם עשויים להשתמש בפיוטה לטיפול במחלות ובעיות, החל מהכשת נחש ופצעים ועד לבעיות מערכתיות כמו סוכרת, מחלות עור וכאבים כלליים.
היתרונות הפוטנציאליים עשויים לנבוע מהצמח עצמו, מהתגובה הפיזית של הגוף, או מעיבוד החוויה לאחר צריכת הקקטוס.
לעומת זאת, הרפואה המערבית אינה תומכת בטענות אלו, ולכן על החוקרים להמשיך ולחקור את השימושים המסורתיים הללו של פיוטה ומסקלין. המחסור בראיות נובע, בין השאר, מהעובדה שפיוטה נחשב סם מסוכן ומבוקר מדרגה 1 בארה"ב. לכן קשה להשיג ולחקור אותו.
מעמד חוקי
המעמד החוקי של פיוטה אינו ברור בחלק ממדינות העולם מכיוון שאינו נפוץ. הגידול מותר או שאינו נאכף ברוב מדינות העולם, מה גם שהוא משמש צמח נוי לעתיקים קרובות. שאר המדינות נחלקות בין כאלה אשר בהן הגידול, האחזקה, השימוש והסחר הינם חוקיים לגמרי או בלתי חוקיים לגמרי, וכאלה המתירות שימוש לצרכי טקסים בלבד.
