פטריות קסם, פסילוסיבין

פטריות אלו הן סמים פסיכדליים, מה שאומר שיש להן השפעה על החושים שלנו, ויכולות לשנות את החשיבה, תפיסת הזמן והרגשות. כאשר נוטלים פסילוסיבין, המרכיב המרכזי בפטריות קסם, הוא הופך בגוף לפסילוצין, שהוא כימיקל פסיכואקטיבי.

פטריות פסיכדליות נראות כמו פטריות רגילות וישנם סוגים רבים ושונים שלהן, כאשר הנפוצים ביותר נקראים golden tops, blue meanies ו- liberty caps. חלק מהן דומות מאוד לפטריות רעילות שעלולות לגרום לחולי ואף למוות. שמות נפוצים אחרים בשפה המדוברת הם shrooms ו- mushies.

ההשפעות החיוביות של פטריות בפסיכותרפיה עוררו לאחרונה עניין והביאו למספר הולך וגדל של ניסויים חוקיים במרפאות ברחבי העולם.

היסטוריה קסומה

פטריות קסם שימשו מאז שחר הציוויליזציה לפני 12,000 שנה, ואולי אף לפני כן.

העדות המוקדמת ביותר לשימוש בפטריות קסם היא ציור קיר שנמצא בצפון אוסטרליה המתאר פטריות ואיורים פסיכדליים. ארכיאולוגים תיארכו אותו לשנת 10,000 לפני הספירה. ציורי סלע בספרד מראים פטריות סביב אנשים מהתקופה הפרהיסטורית באירופה בשנת 4,000 לפני הספירה.

התרבויות העתיקות המפורסמות ביותר בשימוש בפסילוסיבין היו במרכז אמריקה. קיימות שלל יצירות אמנות מקומיות במרכז אמריקה שמתארות פטריות כאמצעי לתקשורת עם האלים.

פסילוסיבין לא היה רק ​​במרכז אמריקה בימי קדם, הוא כבש את כל העולם בסערה עם עדויות לשימוש בסיביר, יוון העתיקה ומצרים העתיקה.

פטריות קסם בתרבות המערב

החוקרים גורדון ווסון (Wasson) ואשתו ולנטינה ווסון, שמעו על פטריות הקסם ונסעו למרכז אמריקה כדי ללמוד עליהן יותר. הם פרסמו את הממצאים שלהם במגזין "Life" בשנת 1957, וטבעו את המונח "פטריות קסם". אלברט הופמן, שסינתז את ה-LSD, גילה ובודד את התרכובות פסילוסיבין ופסילוצין מהדגימות ששלח לו ווסון, ויצר גרסאות סינתטיות שנמכרו על ידי Sandoz Pharmaceuticals תחת השם Indocybin.

המאמר של ווסון נתן השראה לפרופסור בהרווארד בשם טימותי לירי ללמוד עוד על פטריות קסם וכך נוצר פרויקט הפסילוסיבין הידוע לשמצה של הרווארד עם ד"ר ריצ'רד אלפרט.

המלחמה בסמים: העידן האפל של פטריות הקסם

בשנות ה- 60 פסיכדליה הפכה לסמל חשוב בתנועת תרבות הנגד בארה"ב ובבריטניה, בגלל הפופולריות הגואה שלה, וההתפכחות מ"המערכת" שגרמו החומרים הפסיכדליים. בשנת 1971 נאסרו חומרים פסיכדליים על פי אמנת האו"ם על חומרים פסיכוטרופיים. בשנת 1968 ארה"ב אסרה על השימוש בפסילוסיבין. שנתיים לאחר מכן הוא הוגדר כסם מסוכן מסוג 1 יחד עם קנאביס ו- LSD.

לאחרונה, ממצאים מבטיחים בשימוש בחומרים פסיכדליים בפסיכותרפיה, הובילו להתרופפות ההגבלות ולעידוד של דה-קרימינליזציה ולגליזציה של חומרים אלה ברחבי העולם.

השפעות

השפעות הפסילוסיבין דומות לאלו של חומרים פסיכדליים אחרים, כגון מסקלין, פיוטה או LSD. התגובה הפסיכולוגית לשימוש בפסילוסיבין כוללת הזיות חזותיות ושמיעתיות וחוסר יכולת להבחין בין פנטזיה למציאות. גם תגובות פאניקה ופסיכוזה עלולות להתרחש, במיוחד במינונים גדולים.

ההשפעה על הפרשת הסרוטונין במוח עשויה לשנות את מצב הרוח, התפיסה החושית, תחושת העייפות, הרעב, עוררות מינית ושליטה בשרירים.

השפעות גופניות של פטריות פסיכדליות עשויות לכלול תחושת בחילה, הקאות, חולשת שרירים, בלבול וחוסר קואורדינציה. שימוש משולב עם חומרים אחרים, כגון אלכוהול וקנאביס עשוי להגביר או להחמיר את ההשפעות הללו.

מינונים גדולים יותר של פסילוסיבין, כולל מנת יתר, עלולים להוביל להשפעות הזיה עזות לאורך תקופה ארוכה יותר. "טריפ רע" עשוי לגרום לפאניקה, פרנויה, פסיכוזה וחזיונות מפחידים.

טיפול בעזרת פטריות

טיפול בפסילוסיבין (Psilocybin) הוא גישה לטיפול בבריאות הנפש. הוא משלב את ההשפעות הפרמקולוגיות של פסילוסיבין עם תמיכה פסיכולוגית.

מחקרים מוקדמים שנערכו במרכזים אקדמיים פורצי דרך הראו סימנים לכך שפסילוסיבין עשוי לשמש תרופה בטוחה ויעילה עבור הסובלים מדיכאון, חרדה, התמכרות ומחלות נפש אחרות, כאשר הוא ניתן יחד עם תמיכה פסיכולוגית של מטפלים שהוכשרו לכך.

מינון

מעמד חוקי

האחזקה, השימוש, המכירה והגידול של פטריות פסילוסיבין הינה עבירה פלילית ברוב רובן של מדינות העולם כאשר בחלקן נהוגה אי הפללה. מספר מצומצם של מדינות מתירות שימוש וגידול ובהן: אוסטריה, בהאמס, ברזיל, איי הבתולה, ג'מייקה, נפאל, הולנד, סמואה. בשנת 2021 הועבר חוק המאפשר שימוש לצורך טיפול נפשי במדינות אורגון וקליפורניה.

מיתוסים

• פטריות גורמות להתמכרות – לא נכון! למעשה, בטיפול מבוקר, הפטריות משמשות כטיפול יעיל נגד התמכרות.
• פטריות גורמות לאנשים להשתגע – ממש לא נכון. לפטריות אין השפעה מתמשכת למעט השפעה חיובית אשר נותרת עם המשתמש בעקבות החוויה של נטילת פסילוסיבין אשר כוללת לרוב נקודת מבט שונה וחדשה על החיים.

• שאלות ותשובות