מקור הקקאו, הידוע כמזון האלים, מסתורי לא פחות מהקסם שנמצא בפרי ובזרע. השימוש בפרי הקקאו ובזרעים שלו הוא עתיק יומין, והעדות הארכיאולוגית המוקדמת ביותר לשימוש בו מתוארכת לשנת 2,000 לפני הספירה בהונדורס.
היסטוריה של הקקאו
לקקאו היסטוריה עשירה בתרבויות הילידים של מרכז אמריקה. עדויות לשימוש בו מתוארכים עד לפני למעלה מ-4000 שנה. הקקאו זכה למעמד אלוהי בתרבויות שונות כמו האולמקים, איזפאן, המאיה, הטולטקים, האצטקים והאינקה. כמשקה עשיר, יקר מאוד ומיוחס לאלים הוא היה מנת חלקם בעיקר של האליטה. בני השבטים סגדו לאלים והודו להם על הבאת קקאו לעולם, והוא שימש בטקסים, סעודות ופסטיבלים. בגלל ערכו, הפולים שימשו כצורה מוקדמת של מטבע, ואפילו זייפו אותו!
המילה קקאו נובעת מהמילה האולמקית והמאיה kakaw. עמים אלה השתמשו בקקאו במתכונים רבים ושונים, ממשקאות קדושים ועד לארוחות בוקר ממריצות. Chocolātl בשפת ה- Nahuatl, המדוברת על ידי האצטקים, פירושו 'מים מרים' או 'משקה מר'. מצחיק שהביטוי הזה הוא מקור המילה שוקולד. השם הלטיני הרשמי של עץ הקקאו הוא Theobroma Cacao, שפירושו "מזון האלים". תיאו = אלוהים וברומה = אוכל. כך קראו הילידים לקקאו בשפות שלהם. כאשר הקיסר האצטקי מונטזומה סעד עם קורטס וקציניו, הם היו בין האירופים הראשונים שהוצע להם משקה קקאו.
לקקאו היסטוריה ארוכה בתרבויות ילידיות:
· כמשקה קדוש לחיבור עם האלוהות.
· שימש בטקסים, פולחן ומנחות.
· מקור מיתולוגי לבריאת האדם.
· חלקו אותו בפגישות בין שבטים, והגישו לאורחים.
· פולי קקאו מיובשים שימשו כמטבע, בעיקר באימפריה האצטקית.
טקסטים ואיורים עתיקים על אגרטלים מראים כי משחה של קקאו קלוי עורבבה עם מים, פלפל צ'ילי וקמח תירס, ובושלה בסיר עד ליצירת קצף סמיך. קורטס (שהיה בעיקר נגד התרבות והמנהגים המקומיים) כתב:
"המשקה הזה הוא הדבר הכי בריא, והדבר הכי מזין מכל מה שאפשר לשתות בעולם, כי מי ששותה כוס מהנוזל הזה, לא משנה כמה רחוק הוא הולך, יכול לעבור יום שלם בלי לאכול שום דבר אחר".
קיים תיעוד נרחב של אירופאים שנתקלו בקקאו בפעם הראשונה, כולם התרשמו מטעמו ומעוצמתו. כמו כן מודגש מקומו המרכזי בתרבויות של מרכז אמריקה. הספרדים הביאו את הקקאו לאירופה בתחילת המאה ה-16. כשהם איבדו את המונופול על היבוא, הקקאו התפשט במהירות באירופה. חידושים טכנולוגיים שונים כמו גם הוספת סוכר, אבקת חלב ומרכיבים נוספים הובילו לשוקולד כפי שאנו מכירים אותו היום - לא בדיוק המזון הבריא שבזכותו זכה להערכה על ידי הילידים באמריקה.
קקאו עדיין משמש כתרופה צמחית בטקסים. העניין בידע המקומי ובשימוש בקקאו הולך וגדל. גם איכויות התזונה וההשפעות של קקאו הם נושא שהולך וצובר פופולריות במחקרים בתעשיות הבריאות, היופי והתרופות. קקאו הוא מבחינה כימית המזון המורכב ביותר ובעל השפעה מרתקת על הגוף והנפש.
שוקולד כפי שאנו מכירים היום הוא צורה מעובדת של קקאו עם תרכובות פחות בריאות שהופכות את הקקאו לכל כך מעניין. איכות הקקאו תלויה בגורמים שונים ובעיקר בזנים מסוימים של קקאו שעברו מעט מאד עיבוד. התססה וקלייה היו חלק מתהליך הכנת הקקאו לאורך ההיסטוריה. קקאו בצורה טהורה זו הוא בעל האיכות הגבוהה ביותר מבחינת יתרונות בריאותיים ועוצמה רוחנית.
יתרונות הקקאו
הקקאו עשיר בפלבנולים (שגורמים לקקאו לטעם מר), נוגדי חמצון והוא אנטי דלקתי. הוא בעל דירוג ה- ORAC מבין הגבוהים ביותר המשמש למדידת רמות נוגדי חמצון במזון. הקקאו שומר על הלב ועל מערכת הלב וכלי הדם. הוא משפר את גמישות כלי הדם ומגביר את זרימת הדם בכל הגוף כולל במוח.
הקקאו עשיר במינרלים. מגנזיום ממלא תפקיד חיוני בייצור האנרגיה בגוף וידוע כמפחית סוכרת. אף מזון אחר אינו מכיל כל כך הרבה מגנזיום כמו קקאו. הוא טוב ללב, מרפה את השרירים וממריץ את תפקוד המוח. מגנזיום הוא מינרל בסיסי בניקוי רעלים. מינרלים חשובים נוספים בקקאו הם ברזל, אשלגן, אבץ, נחושת, סידן, סלניום, זרחן ומנגן. הקקאו מכיל גם גופרית שעוזרת להעביר חומרים מזינים אל תוך התאים ומחוצה להם. הוא תומך בתפקוד האינסולין ובחילוף חומרים של גלוקוז, תיקון רקמות, מערכת החיסון, ובנייה מחדש של קולגן וקראטין (שיער, ציפורניים ועור).
חמאת קקאו (cacao), הקיימת באופן טבעי בקקאו, היא מקור בריא לשומן שעובד עם דיאטות רבות כמו פליאו וקטוגנית. חומרי תזונה רבים זקוקים לשומנים כדי שהגוף יספוג אותם. בשילוב עם זרימת הדם המוגברת קקאו ידוע כמערכת המזרזת פעולה של צמחי ופטריות מרפא. זו הסיבה שלא משתמשים באבקת קקאו, אלא בחמאת הקקאו הקיימת באופן טבעי במשחת הקקאו כמזון מלא להכנת משקאות.
תיאוברומין הוא אלקלואיד האחראי על ההשפעות הממריצות של הקקאו. הוא ממריץ את הלב, מרחיב כלי דם ומפחית לחץ דם. בהשוואה לקפאין, תיאוברומין נותן אנרגיה לטווח ארוך יותר באופן מתון יותר ללא עליה ונפילה כפי שקורה עם סוכר למשל. כמו כן נמצא כי הוא מפחית שיעול, מקל על תסמיני אסטמה ומקשיח את אמייל השן.
הוא משפיע באופן חיובי על מצב הרוח, המיקוד והיצירתיות. כן, קקאו משמח, מפחית מתח, ומגביר את המיקוד והיצירתיות. פנילאתילאמין (PEA) הוא חומר המווסת את מצב הרוח ומפעיל הורמוני אושר כמו אנדורפין, דופמין ונוראדרנלין. בדומה למה שקורה כאשר אנחנו מתאהבים או מקיימים יחסי מין. הוא מגביר את המיקוד והאנרגיה – מצוין לעבודה או להגברת היצירתיות. הוא גם מגביר את החשק המיני, מפחית חרדה ומשמש כנוגד תסמיני דיכאון. מומלץ לצרוך בצורה הטבעית ביותר.
הקקאו מכיל גם אננדמיד המכונה 'מולקולת האושר' הגורם לתחושת אופוריה הידועה גם בתור "היי של ריצה". הוא מווסת את מצב הרוח, הזיכרון, התיאבון ותפיסת הכאב.
קקאו (cacao) הוא מקור ישיר לטריפטופן, מרכיב קריטי בייצור סרוטונין (מפחית חרדה ומתח) ומלטונין (קשור לשינה). ויש בו גם חומרים מווסתים המונעים פירוק של מוליכים עצביים כמו סרוטונין, דופמין ונוראפינפרין מה שהופך את ההשפעה שלו לארוכה וחזקה יותר.
טקס קקאו
קקאו הוא חומר צמחי אשר לא זוכה למספיק יחס ולכן קשה לתפוס את כל הממדים הטיפוליים שלו בצורה הוליסטית, במיוחד באופן המסחרי הנפוץ שלו. טקסי הקקאו, הידועים כ"פותחים את הלב", מספקים חוויה טובה כל כך ככל הנראה מכיוון שהוא בולם הורמוני לחץ ומשחרר את מה שנקרא "מולקולות האושר".
למרות התפיסה המודרנית של השוקולד כג'אנק פוד באופן כללי, קקאו תמיד הוכר בזכות הפוטנציאל הרחב שלו כתרופה לגוף ולנפש. תרבויות עתיקות העריכו אותו לא רק כבעל ערך חברתי, אלא ככלי לנקות את המוח ולפתוח את הלב.
הגיאולוג שהפך ל"שאמאן שוקולד" קית' וילסון נחשב כנראה כמי שעורר את העניין סביב טקסי קקאו לשיפור האינטואיציה היצירתית והבריאות הפיזית בחווה שלו בגואטמלה. השימוש הניו-אייג'י הזה בקקאו נחקר מעט מאד ונשאר מחוץ לזרם המרכזי של הרפואה המערבית.
טקס קקאו הוא מושלם למי שרוצה לחוות טקס שמאני ללא החוויה האינטנסיבית של איהוואסקה.
טקס הקקאו הוא בדרך כלל חוויה רגועה ושלווה, ומשמש לפתיחת הלב מבחינה רוחנית באמצעות משקה הקקאו הגולמי האינטנסיבי, וסולל את הדרך לאהבה עצמית וריפוי.
טקסי קקאו הם בני מאות שנים, ומקורם בבני המאיה והאצטקים. למרבה הצער, איננו יודעים כיצד נערכו הטקסים הללו אז. הטקסים המודרניים דומים מאד באופיים, אך כל טקס הוא שונה.
בהתאם לשאמאן או למנהיג הטקס, ולצרכים של הקבוצה, טקס יכול לכלול בין היתר ריקוד, מוזיקה קלה או מדיטציה פשוטה. ניתן לצפות למרחב קדוש, הגדרה מודרכת של כוונות, מזיגה ושתייה של הקקאו, וזמן לעצמכם שבו תוכלו לחוות את ההשפעות של הקקאו.
טקס קקאו עוזר לאזן את עצמכם מחדש, לשחרר שליליות ולהתחדש. זהו טקס ריפוי ברמה רוחנית שיפתח ויעזור לכם לבחון את עצמכם ללא חשש מטריפ פסיכדלי.
פסילוסיבין עם קקאו
השילוב של פטריות קדושות וקקאו הוא בעל היסטוריה ומסורת ארוכת שנים. השימוש המסורתי בטקסים כולל טריפים ומינון גדול יותר, אך כיום יש מגמה לשימוש במיקרו-מינון (Microdosing). האצטקים קראו לפטריות הקדושות teonanacátl (בשר האלים). שמו הרשמי של קקאו הוא תאוברומה קקאו (מזון האלים). יחד זהו שילוב עוצמתי המגביר את האפקט שבו הפטרייה פותחת את התודעה והקקאו פותח את הלב.
הקקאו מגביר את השפעת הפסילוסיבין מכיוון שהוא מכיל חומרים המונעים את הפירוק שלו ומווסתים מוליכים עצביים כמו סרוטונין. יתרון נוסף של שימוש בקקאו עם מינון מיקרו של פסילוסיבין הוא שהוא עוזר לגוף לקלוט מרכיבים פעילים. השומנים הטבעיים הקיימים בקקאו וזרימת דם המוגברת שלה הוא גורם, מסייעים בתהליך. ניתן לצרוך משחת קקאו טהורה, אבל משקה קקאו בסגנון מסורתי עדיף. משקה קקאו גם מוסיף טעם טוב ומכסה על טעם הפטריות.
סיכונים
ישנם אנשים שעבורם מומלץ מאד להימנע מקקאו טהור ומוצרי קקאו אחרים. אלה כוללים אנשים עם בעיות לב או הנוטלים תרופות נוגדות דיכאון או יתר לחץ דם.
כחומר הממריץ את הלב, תיאוברומין עשוי להגביר את קצב הלב באופן משמעותי, מה שמהווה סכנה עבור מי שסובל ממחלת לב. בנוסף, תיאוברומין רעיל לחיות מחמד כמו כלבים וחתולים, ולכן יש לשמור את הקקאו הרחק מהם, יחד עם חטיפי השוקולד.
קקאו גם מרחיב את כלי הדם, מה שעשוי להפריע או להעצים את ההשפעות של תרופות ליתר לחץ דם. מעכבי הטריפטופן בקקאו עלולים גם לגרום לתגובות שליליות עם תרופות נוגדות דיכאון, ולהגדיל את אספקת הסרוטונין לרמות שעלולות להיות קטלניות.
לבסוף, כמו עם כל חומר ממריץ, יותר מדי קקאו עלול לגרום לתופעות לוואי מזיקות לנשים בהריון או מניקות. במקרה של ספק, יש להתייעץ עם רופא.
מעמד חוקי
קקאו מאושר למאכל אדם ואינו מקוטלג אף רשימה של חומרים מסוכנים.
