רקע
אמניטה מוסכריה (Amanita muscaria) היא הפטריה של תרבות הפופ. היא חלק בלתי נפרד מ"נכסי צאן ברזל" כגון הדרדסים, אליס בארץ הפלאות והאחים מריו. יש לה מוניטין מעורב, כאשר היא מעוררת אהבה ושנאה יחד, היא נחשבת רעילה מאד, אך בתרבויות רבות היא נחשבת כפטריית מאכל ומרפא.
השם שלה, מגיע למעשה מן השימוש למטרה ביתית פשוטה – כקוטל חרקים (Musca = זבוב). אנשים היו משאירים חתיכה מהכובע של הפטרייה בכוס מים או חלב, והזבובים היו טובעים בנוזל.
אחד ההיבטים היותר מעניינים בשימוש המסורתי באמניטה הוא השימוש בשתן. מוסצימול וחומצה איבוטנית עוברים בגוף בדרך כלל ללא פירוק. לכן, שתן של מי שצרך את הפטרייה יכול להוות מקור חזק לאלקלואיד. שבטים סיביריים רבים שותים את השתן שלהם כדי להאריך את משך השכרות או חולקים אותו עם אחרים. איילי הצפון אוהבים מאד את האמניטה ויכולים להיות תוקפניים אם מנסים לקחת אותה מהם. השמאנים של סיביר אוספים ושותים שתן של איילי צפון שצרכו אמניטה מוסכריה.
הקריאה על אמנית הזבוב היא מסע פסיכדלי בפני עצמו. האגדות והסיפורים הקשורים בפטריה מציעים מסעות אל האני הפנימי. לאורך הדרך, אנו נתקלים ברעיונות מודרניים המצביעים על כך שאולי ישו היה פטריה. ויש גם את הקשר לסנטה קלאוס, עם החליפה האדומה לבנה שלו המשקפת את הכתמים האדומים והלבנים של האמניטה (והסיפור הנלווה לכך שאיילי הצפון שלו אכלו את הפטרייה האנתאוגנית הזו כדי לעוף). הייצוג האיקונוגרפי של הכובע האדום והפטרייה המנומרת בלבן חלחל עמוק מאוד לתרבות ומוסיף עוד למסתורין שלה.
היסטוריה של אמניטה מוסכריה
ל-Amanita muscaria היסטוריה אתנומיקולוגית ארוכה ומעניינת והיא מהווה תחום מחקר פעיל מאוד. בספרו Soma: Divine Mushroom of Immortality, גורדון וואסון מציג ראיות לשימוש בפטריה סביב שנת 6000 לפני הספירה.
ההתייחסויות האתנומיקולוגיות הראשונות לפטרייה החלו ב- 1730 עם פיליפ יוהאן פון סטרהלנברג, שפרסם דיווח על השימוש באמנית הזבובנית על ידי הקוריאקים בחצי האי קמצ'טקה. דיווח זה אושר מאוחר יותר על ידי סטפן קרשניקוב וגיאורג וילהלם סטלר ב-1755 וב-1774, בהתאמה. השימוש והסיפורים על בליעת שתן ו"שכרון החושים" שלאחר מכן דווחו על ידי סופרים רבים שביקרו בחצי האי קמצ'טקה במאות השנים שלאחר מכן.
אמניטה מוסכריה (Amanita muscaria) תוארה לראשונה על ידי קרל לינאוס בתור Agaricus muscarius בספרו Spies Plantarum בשנת 1753. ז'אן-בטיסט למארק העביר את המין לאמניטה ב-1783, ומכאן ההתייחסות הטקסונומית הרשמית ל- Amanita muscaria (L.) Lam (1783).
בשנת 1860, פרסם המיקולוג הבריטי מרדכי קוביט קוק את "שבע אחיות השינה", ובהם פרקים על צמחים פסיכואקטיבים שונים והשפעותיהם, כולל האמניטה. הספר קשור קשר הדוק לסיפור אליס בארץ הפלאות מאת לואיס קרול, שיש הרואים בו כלקוח מחוויה פסיכדלית.
עם פרסום הספר "פטריות, רוסיה והיסטוריה" ב-1957 על ידי ולנטינה וגורדון וואסון, הוצגו ראיות חדשות לתיאורים של שמאנים הצורכים אמניטה מוסקריה ושותים שתן. בנוסף, בספרו הנ"ל הציג וואסון אזכורים רבים של הפטריה במיתולוגיה ההינדית, כולל מנהגים אשר נצפו בסיביר.
השפעות של אמניטה
ל- אמניטה מוסכריה (Amanita muscaria) מגוון רחב של השפעות, מאופוריה ואטקסיה (קושי באיזון) ועד לשינויים תחושתיים, במיוחד שינויים בשמיעה, בטעם ובפרספקטיבה. האמנית הזבובנית עשויה גם לגרום לתסמינים כולינרגיים, כגון ריור מוגבר והזעה קלה.
ניתן ליטול אמניטה מוסקריה במינונים שונים, החל מחצי פטריה מיובשת עד פטריה שלמה (1 – 5 גרם), כאשר שלוש פטריות הן המינון השכיח יותר (5 – 10 גרם). במינונים בינוניים עד גבוהים יותר (10 - 30 גרם), ההשפעות הקוגניטיביות העיקריות כוללות בדרך כלל:
· לופינג (looping): מצב שבו נתקעים בהתנהגות או דפוס חשיבה באופן חזרתי, כמו למשל לחוות את אותו הרגע שוב ושוב.
· הפחתת פריימים (Frame reduction): מעין עיוות בתפיסת הזמן או חוויה שבה המציאות נדמית כסרט המצולם בפריים אחד לשנייה או פחות.
· עיוותים בגודל: כפי שמתואר ב"אליס בארץ הפלאות", הדברים נראים קטנים יותר או גדולים יותר.
· תחושת כוח: הרגשה שהנך הרבה יותר חזק ממה שאתה.
· חלומות הזויים.
· תחושה של מעוף.
ההשפעות הפיזיולוגיות של אמניטה מוסקריה עשויות לכלול:
· אובדן קואורדינציה: תחושת שיכרון, נפילה, איטיות בתגובה.
· עוויתות שרירים: עוויתות שרירים אקראיות בדרגות שונות.
· מצוקה במערכת העיכול, כולל בחילות והקאות.
ידוע גם ש- אמניטה מוסכריה (Amanita muscaria) עשויה להכיל מוסקרין. הוא קיים בפטריה בכמויות קטנות כל כך שבדרך כלל מתייחסים אליו כאל זניח. למרות זאת, חשוב להיות מודעים להשפעותיו, במיוחד כאשר צורכים אמנית זבובים במינונים גבוהים יותר. באופן ספציפי, תסמינים של הרעלת מוסקרין עשויים לכלול ריור מוגבר, הזעה ודמעות. התסמינים יכולים לכלול גם מצוקה במערכת העיכול, בלבול, אופוריה, אובדן קואורדינציה, ירידה בלחץ הדם, הזעה מרובה וצמרמורות, עיוותים בראייה ותחושת כוח. ההשפעות מופיעות במהירות (בתוך 15 דקות עד שעתיים) ובדרך כלל נמשכות מספר שעות.
מה ההרגשה של טריפ עם אמניטה מוסכריה (Amanita muscaria)?
חוויית הטריפ עשויה להשתנות מאוד. כמו עם תרכובות פסיכואקטיביות טבעיות אחרות, העוצמה משתנה מפטריה אחת לאחרת אחת לאחרת, וההשפעה משתנה לפי אופן ההכנה והמשתמש. ההשפעות הקוגניטיביות עשויות להיות מורגשות תוך חצי שעה עד שעה ובדרך כלל נמשכות בין ארבע לעשר שעות.
זמן קצר לאחר הצריכה, תיתכן תחושת נמנום או צורך לישון, המוביל לדחף לשכב ולנוח. לפעמים עלולה להיות תחושה של בחילה, יחד עם רעד, הזעה ותחושת התנתקות קלה. תופעות לוואי אלו עשויות לנבוע מכמויות קטנות של מוסקרין, רעלן כולינרגי המשפיע על קולטני אצטילכולין מוסקריני.
שלב השינה קל, ולעתים קרובות אנשים עשויים להיות מודעים חלקית לצלילים שמסביב. בשלב זה, מורגשות לעיתים ההשפעות של הפטריה על מערכת העצבים המרכזית, עם חלומות ברורים מוזרים. לאחר שעה או שעתיים, יש המדווחים על תחושה שהם התעוררו לעולם אחר – הדברים נראים זהים, אך ללא ספק שונים בצורה בלתי מוסברת. ממש כמו בארץ הפלאות!
יתרונות וסיכונים
לשבט הקוריאקים של חצי האי קמצ'טקה יש היסטוריה ארוכה של שימוש ב- muscaria למטרות שמאניות, לריפוי ולניבוי. האמנית הזבובנית שימשה כתרופה הומיאופתית. ישנם דיווחים על השימוש בה לטיפול במגוון מחלות, כולל כאב, דיכאון, חרדה, נדודי שינה, עייפות והתמכרות.
בתרבות המערבית העכשווית, למרות האזהרות מצד מיקולוגים, יותר ויותר אנשים נעשים סקרנים לגבי הפטריה וחוקרים את השימוש בה כאנתאוגן, וכאמצעי לטיפול בדיכאון ומחלות. ישנם דיווחים על אנשים שהשתמשו במיקרו-מינון (microdosing) כדי להגביר את האנרגיה והפרודוקטיביות שלהם.
מה קורה אם אוכלים אמניטה ? האם בטוח לאכול אותה?
ישנן הכנות מקדימות חיוניות לפני הצריכה של אמניטה מוסקריה. באופן מסורתי, השמאן היה אוכל רק את הפטריות המיובשות לחלוטין או צורך שתן, בין אם מאדם שצרך אותן או מאיילים שאכלו אותן – על ידי איסוף השלג שעליו השתין האייל! אכילת אמניטה מוסקריה, אפילו במינונים קטנים, תגרום להשפעות פסיכואקטיביות.
ידוע כי אמניטה מוסקריה נאכלת למטרות קולינריות בחלקים מאירופה, צפון אמריקה ויפן. התרכובות הפעילות שבה מסיסות במים. הרתחה חוזרת של הפטריות וסילוק המים, הופכות אותן לראויות למאכל. וויליאם רובל ודיוויד אורורה (מחברי Mushrooms Demystified) מכירים בכך שאין הרבה מידע לגבי האכילה של אמניטה מוסקריה, אך טוענים כי אם מבשלים אותה כהלכה, יש לה טעם מתוק וטעים.
חשוב לוודא שאתם מלקטים את המין הנכון. מומחים ממליצים לקטוף רק פטריות בעלות צבע אדום מובהק, שכן גוונים בהירים יותר המתקרבים לכתום עלולים להיות מינים אחרים. לעולם אין לצרוך Amanita sp, פטריה בצבע שמנת או לבן.
