איך הכל התחיל
MDMA פותח על ידי חברת תרופות גרמנית בשנת 1912 ונודע במקור בשם Methylsafrylaminc, כתרכובת אב לסינתזה של תרופות להפחתת דימומים.
MDMA זכה לפופולריות בקרב קהל קטן של פסיכיאטרים בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80, למרות העובדה שהתרופה לא עברה ניסויים קליניים רשמיים ולא קיבלה אישור ממינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) לשימוש בבני אדם. מספר פסיכיאטרים האמינו כי הוא משפר את התקשורת בפגישות עם מטופלים ומאפשר למטופלים להגיע לתובנות לגבי הבעיות שלהם. בתקופה זו החל ה- MDMA להיות זמין יותר ברחוב.
בשנת 1985, הכריז המנהל לאכיפת הסמים בארה"ב (DEA) על איסור חירום על MDMA, והכניס אותו לרשימת הסמים מקטגוריה 1 (Schedule I), המוגדרים כחומרים ללא שימוש רפואי מוכר עם פוטנציאל גבוה לשימוש לרעה. MDMA נותר בהגרה זו למעט פרק זמן קצר בין 1987 ל-1988.
בתחילת שנות ה-90, ה-FDA אישר את הניסוי הראשון בבני אדם שבדק האם MDMA יכול לעזור להקל על כאבים בחולים סופניים, וכן לשמש כתוספת לפסיכותרפיה. תוצאות מחקר זה לא פורסמו. עם זאת, מחקרים מוקדמים כאלה סייעו לבסס פרמטרים בטיחותיים למתן MDMA למשתתפים בניסויים במסגרות קליניות מבוקרות. כיום נמשכים ניסויים קליניים כדי לחקור האם ל-MDMA יש פוטנציאל בטיפול בהפרעת דחק וחרדה פוסט-טראומטית אצל מבוגרים אוטיסטים וחולים הסובלים ממחלה סופנית כמו סרטן.
איך הוא משפיע?
מי שנוטל MDMA עשוי לחוות את ההשפעות המשכרות שלו תוך 45 דקות לערך לאחר נטילת מנה בודדת. השפעות אלו כוללות תחושת רווחה מוגברת, העצמה של מוחצנות, חום רגשי, אמפתיה כלפי אחרים, ונכונות לדון בזיכרונות טעונים רגשית. בנוסף, אנשים מדווחים על תפיסה חושית משופרת כסימן היכר מובהק של חווית ה-MDMA.
עם זאת, MDMA יכול גם לגרום למספר השפעות בריאותיות שליליות. לדוגמה, בעוד שמינון יתר קטלני של MDMA הוא מצב נדיר, הוא עדיין עלול לסכן את חיי המשתמש עם תסמינים הכוללים יתר לחץ דם, התעלפות, התקפי פאניקה, ובמקרים חמורים גם אובדן הכרה והתקפים.
בגלל שהוא ממריץ והמצבים שבהם נוטלים אותו בדרך כלל, MDMA נמצא קשור לפעילות גופנית נמרצת לפרקי זמן ממושכים בסביבות חמות. עובדה זו עשויה להוביל לאחת ההשפעות השליליות המשמעותיות ביותר, אם כי נדירות – עלייה ניכרת בטמפרטורת הגוף (היפרתרמיה). מחקר בחולדות מראה שאפילו מינונים מתונים של MDMA מפריעים לוויסות הטמפרטורה בגוף, מה שמוביל להשלכות קטלניות בסביבות חמות. MDMA יכול גם לגרום להשפעות בריאותיות שליליות אחרות, כולל כיווץ בלתי רצוני של הלסת, חוסר תיאבון, ניתוק מן העצמי (דה-פרסונליזציה), מחשבות לא הגיוניות או לא מאורגנות, חוסר מנוחה של הרגליים, בחילות, גלי חום או צמרמורות, כאבי ראש, הזעה, ונוקשות שרירים או מפרקים.
בשעות שלאחר נטילת התרכובת, MDMA מפחית משמעותית את התפיסה ויכולת הניבוי של תנועה – למשל, היכולת לשפוט אם נהג נמצא בסכנת התנגשות במכונית אחרת. לכן יש סכנה ממשית בביצוע פעולות מורכבות או הדורשות מיומנות, כגון נהיגה במכונית, תחת השפעת MDMA.
ברגע ש- MDMA מתפרק בגוף, תוצרי הלוואי שלו מפריעים ליכולת של הגוף לפרק MDMA. כתוצאה מכך, מנות נוספות של MDMA עלולות לגרום לתכולה גבוהה ומיידית בדם, מה שעלול להחמיר את ההשפעות המזיקות. בנוסף, שילוב של MDMA עם חומרים אחרים, כגון קפאין, אמפטמינים, קנאביס, או אלכוהול, עלול להגביר את הסיכון להשפעות בריאותיות שליליות המיוחסות ל- MDMA.
יתרונות טיפוליים משמעותיים
MDMA הוא סם לא חוקי המכונה לעתים קרובות בשמות הרחובות שלו: אקסטזי או מולי. הוא שימש מוקד משיכה עיקרי במועדוני הלילה של שנות ה- 80. עם זאת, בזכות סדרה של ניסויים קליניים שנעשו לאחרונה בארצות הברית, בישראל ובמדינות נוספות, המוניטין שלו משתנה בקהילת שירותי הבריאות.
נכון לעכשיו, MDMA עדיין נחשב סם מסוכן ומבוקר על פי החוק. אולם הגדרה זו עשויה להשתנות בקרוב.
חוקרים עברו לאחרונה לשלב 3 בניסויים בהם נעשה שימוש ב- MDMA לטיפול ב-PTSD, ולדבריהם הם מצפים לאישור ה- FDA לתרופה בקרוב מאד. כדי להבין מדוע דעת הקהל והרפואה משתנות לגבי MDMA, הנה ארבעה מצבים נפשיים שהתרופה עשויה לטפל בהם ביום מן הימים:
PTSD
לאחר ניתוח של טיפול פסיכותרפיה שנעשה בשילוב עם MDMA, החוקרים הגיעו לאחרונה למסקנה שהתרופה הביאה לתוצאות בטיפול בפוסט טראומה ברוב המשתתפים. הממצאים פורסמו לא מזמן בכתב העת הרפואי The Lancet Psychiatry.
המחקר כלל 26 משתתפים, כולל יוצאי צבא, כבאים ושוטרים הסובלים מפוסט טראומה כרונית. החוקרים אמרו שהשילוב של MDMA ופסיכותרפיה היה כל כך יעיל שבעקבות הטיפול, כשני שלישים מהמשתתפים כבר לא עמדו בקריטריונים הקליניים של PTSD. "במספר פגישות טיפוליות מעמיקות עם MDMA, ניתן לשנות עשרות עשורים של דפוסי פחד שזה פשוט מדהים", אמר דוקטור ריק דובלין, מחבר המאמר ומנכ"ל האגודה הרב תחומית למחקרים פסיכדליים (MAPS), שמימנה את המחקר.
PTSD היא בעיה מרכזית בקרב אנשי כוחות הביטחון וההצלה. פוסט טראומה מלווה גם בבעיות פסיכולוגיות אחרות, כולל דיכאון, שימוש בסמים וסיכון להתאבדות. כרגע קיימות רק שתי תרופות שהוגדרו לטיפול ב- PTSD. האחת היא סרטרלין והשניה היא פרוקסטין. עם זאת, דובלין ועמיתיו מציינים שטיפולים אלה מציעים "יעילות מוגבלת", במיוחד אצל מטופלים ותיקים.
חרדה
MDMA מעורר עניין גם בזכות תכונותיו כנוגד חרדה (anxiolytic). ד"ר דובלין וארגון MAPS סיימו לא מכבר מחקרי שלב 2 לטיפול בחרדה חברתית במבוגרים הסובלים מאוטיזם באמצעות MDMA. הם מאמינים כי התרופה עשויה להועיל לחרדה חברתית "מכל סיבה", לא רק אצל אוטיסטים.
ידוע כי MDMA מדכא את פעילות האמיגדלה, שהיא החלק במוח האחראי על פחד וחרדה. נראה כי התרופה מעוררת רגשות של אמפתיה וחברותיות, המסייעים לצמצום החרדה הנגרמת מאינטראקציה עם אנשים אחרים.
דכאון
ניסויים קליניים נוספים בדקו גם את ההשפעות החיוביות שיכולות להיות ל-MDMA על הסובלים מדיכאון וחרדה עקב מחלות מסכנות חיים. כמו בטיפול בהפרעות אחרות, היכולת של MDMA להשרות תחושות של רוגע ואמון עשויה להועיל במסגרת טיפולית עבור אנשים המתמודדים עם דיכאון ומחלות נלוות אחרות.
עם זאת, בעוד שהשימוש הפוטנציאלי ב-MDMA לטיפול בדיכאון הוא "מבוסס היטב מבחינה תיאורטית", על פי כמה חוקרים, השימוש בתרופה בהתוויה זו לא היה מבוסס כמו עם התוויות אחרות, כגון PTSD וחרדה. עם זאת, MDMA אינה התרופה הבלתי קונבנציונאלית היחידה שנבחנה לאחרונה כטיפול בדיכאון. קטמין הראה גם הוא הבטחה בתחום זה למרות שגם הוא נחשב "סם מסיבות".
התמכרות לאלכוהול
בשנת 2017, רופאים בבריטניה החלו במחקר הקליני הראשון אי פעם לטיפול בפסיכותרפיה בעזרת MDMA להתמכרות לאלכוהול. בדומה למחקר על PTSD, המשתתפים קיבלו מנה של התרופה במהלך שני מפגשים בפיקוח עם פסיכיאטר. המשתתפים היו שתיינים כבדים שניסו טיפולים שונים אך חזרו לצרוך אלכוהול שוב ושוב.
ד"ר דובלין מציין שהשימוש הקליני ב-MDMA בהתמכרות לאלכוהול טמון בפוטנציאל של החומר בטיפול בטראומה. "מה שמניע אנשים לצרוך הרבה אלכוהול או סמים הוא בריחה מטראומה", אמר. "אחרי 100 שנים של פסיכיאטריה מודרנית, אפשר לומר שהטיפולים שלנו ממש גרועים", אמר ד"ר בן ססה, פסיכיאטר קליני באימפריאל קולג' בלונדון שמפקח על הניסויים, בכינוס שנערך לאחרונה. "הסיכוי של אותם מטופלים לחזור לשתות גבוה במיוחד – 90 אחוז לאחר שלוש שנים. נראה כי MDMA מציג תוצאות שונות".
מעמד חוקי
MDMA אינו חוקי ברוב העולם ונחשב סם מסוכן במסגרת אמנת האו"ם בנושא חומרים פסיכוטרופיים והסכמים בינלאומיים אחרים, אם כי קיימים חריגים לצרכי מחקר ולשימוש רפואי מוגבל במספר מדינות. באופן כללי, שימוש, מכירה או ייצור ללא רישיון של MDMA מהווים עבירות פליליות.
מיתוסים
1. "זה סם חדש."
לא כולם מכירים את השם מולי, אבל אין כמעט מי שלא יודע מה זה אקסטזי. בעוד שהשמות האלה מייצגים צורות שונות שלו, MDMA קיים מאז תחילת המאה ה-19. מולי מגיע בדרך כלל בצורת אבקה או גבישים, כאשר אקסטזי מגיע בדרך כלל בצורת גלולות. שניהם צברו פופולריות רבה בזכות תרבות הפופ ואזכורים על ידי גיבורי תרבות כמו קניה ווסט ומיילי סיירוס.
2. "הוא בטוח יותר מסמים אחרים."
רבים מאמינים שמולי נחשב לצורה טהורה יותר של אקסטזי ולכן הוא בטוח יותר. זה לא נכון, שכן החומר עדיין מעורב עם חומרים אחרות במהלך תהליך הייצור.
גם אם השגתם MDMA אמיתי וטהור, עדיין יש סיכונים בשימוש, כגון חוסר תפקוד של וויסות טמפרטורת הגוף. דווחו מספר מקרי מוות עקב היפרתרמיה הנגרמת על ידי MDMA.
3. "ההשפעות של MDMA לא נמשכות זמן רב."
לפי המכון הלאומי לשימוש בסמים, "ההשפעות הלא רצויות יכולות להימשך עד שבוע או יותר לאחר נטילת MDMA". תופעות לוואי אלו יכולות לכלול: אי שקט, עצבנות, צמא, חוסר תיאבון, תוקפנות, עצב וחרדה.
4. "שתייה מרובה של מים הופכת את השימוש לבטוח יותר."
אחת מתופעות הלוואי של MDMA היא היפרתרמיה והתייבשות. לרוע המזל, תחת ההשפעה משתמשים רבים אינם יכולים לווסת את צריכת המים שלהם. מכיוון שהחומר גורם להצטברות מים בגוף, יש ששותים כל כך הרבה עד למצב של הרעלת מים – חוסר איזון של אלקטרוליטים שעלול להיות קטלני.
