בין ההוגים והחוקרים הנודעים שחקרו את הפוטנציאל של חוויות משנות התודעה של חומרים פסיכדליים הם אלן ווטס, טימותי לירי, ראלף מצנר ורם דאס. חלק ממה שהם כתבו שלהם פורסמו ב-The Psychedelic Review, כתב עת חשוב באותה תקופה.
היסטוריה
במהלך שנות ה-50, תקשורת המיינסטרים סיפקה דיווחים רבים על מחקר סביב LSD והשימוש הגובר בו בפסיכיאטריה. סטודנטים לתואר ראשון בפסיכולוגיה נטלו LSD, כאילו היה זה דבר יומיומי, כחלק מהלימודים ודיווחו על השפעותיו. בין 1954 ל-1959, מגזין "טיים" פרסם שישה דיווחים שהציגו את ה-LSD באור חיובי.
החל מאמצע שנות ה-50, סופרים כמו ויליאם בורוז, ג'ק קרואק ואלן גינסברג נטלו סמים, כולל קנאביס ובנזדרין, וכתבו על חוויותיהם, מה שהעלה את המודעות במידה רבה והפך את השימוש בהם לפופולרי. בתחילת שנות ה-60, תומכים מפורסמים בשיטות של הרחבת התודעה כמו טימותי לירי, אלן ווטס ואלדוס האקסלי פעלו להפצת השימוש ב- LSD ובחומרים פסיכדליים אחרים, והשפיעו עמוקות על הנוער.
השפעה תרבותית
בשנות ה- 60 התפתח אורח החיים הפסיכדלי בקליפורניה, במיוחד בסן פרנסיסקו, שבה היה ממוקם מפעל ה- LSD המחתרתי הגדול הראשון. בנוסף, מספר תנועות בולטות של תומכי LSD קמו בקליפורניה. The Merry Pranksters, קידמו את מה שנקרא ה- Acid Tests, סדרה של אירועים כמו מופעי אור, הקרנת סרטים ומוזיקה מאולתרת מאת להקת Grateful Dead, אשר כולם נחווים תחת השפעת LSD. The Merry Pranksters סיירו בארה"ב והייתה להם השפעה גדולה על הפופולריות של ה-LSD.
גם בשנות ה-60, המשיכה של תלמידי אוניברסיטת ברקלי והוגים לסן פרנסיסקו הביאה להיווצרות סצנת מוזיקה הכוללת מועדוני פולק, בתי קפה ותחנות רדיו עצמאיות. תרבות הסמים הקיימת בקרב מוזיקאי ג'אז ובלוז, שכללה קנאביס, פיוטה, מסקלין ו- LSD החלה לצמוח בקרב מוזיקאי פולק ורוק.
באותה תקופה החלו מוזיקאים להתייחס יותר ויותר בצורה מפורשת לסם ולשקף את חווית ה- LSD שלהם במוזיקה שיצרו, בדיוק כפי שהדבר כבר בא לידי ביטוי באמנות, ספרות וקולנוע פסיכדליים. מגמה זו גדלה במקביל הן בארה"ב והן בבריטניה כחלק מסצנות הפולק והרוק המושפעות באופן הדדי בין שתי המדינות. כאשר גם מוזיקת הפופ החלה לשלב צלילים פסיכדליים, הז'אנר הפך למיינסטרים ולכוח מסחרי. הרוק הפסיכדלי היה בשיאו בסוף שנות ה-60, והיה הסאונד הרווח של מוזיקת הרוק ושימש מרכיב מרכזי בתרבות הפסיכדלית כפי שבאה לידי ביטוי בפסטיבלים ואירועים כמו פסטיבל וודסטוק ההיסטורי ב-1969, שאירח את רוב האמנים הפסיכדליים הגדולים כמו ג'ימי הנדריקס, ג'ניס ג'ופלין, ג'פרסון איירפליין וסנטנה.
LSD הוכלל ברשמית הסמים המסוכנים והפך בלתי חוקי בארה"ב ובבריטניה בשנת 1966. עד סוף שנות ה-60, רוב המוזיקאים נטשו את הפסיכדליה. רצח של מספר אנשים שבוצע על ידי חברי משפחת מנסון, לכאורה, לצלילי שירי הביטלס יחד עם רצח בדקירה של מתבגרת שחורה בשם מרדית האנטר בהופעה בקליפורניה תרמו לתגובה שלילית וקשה כנגד תרבות הנגד (counterculture).
רקע כללי
חומרים פסיכדליים, הידועים גם כחומרים מעוררי הזיה, הם סוג של חומרים פסיכואקטיבים המשפיעים של התפיסה, החשיבה והרגש. הם היו בשימוש במשך מאות שנים על ידי תרבויות ילידים למטרות רוחניות ורפואיות, אך רק במאה ה-20 החלו לחקור אותם ולהשתמש בהם בתרבות המערבית.
LSD
אחד מהחומרים הפסיכדליים הידועים ביותר הוא חומצת דיאתילמיד ליסרגית (LSD), אשר סונתז לראשונה בשנת 1938 על ידי הכימאי השוויצרי אלברט הופמן. הופמן גילה את תכונותיו הפסיכדליות ב-1943 והוא צבר פופולריות במהירות בשנות ה-50 וה-60 ככלי עזר בפסיכותרפיה ולחקירה אישית.
במהלך תקופה זו, דמויות בולטות רבות, כולל הסופרים אלדוס האקסלי ואלן גינסברג, והפסיכולוג טימותי לירי, החלו להתנסות ב-LSD ובפסיכדליים אחרים. הם פרסמו את השימוש בחומרים פסיכדליים כאמצעי להשגת הארה רוחנית והרחבת התודעה.
מחקר וטיפול
אחד המחקרים המוקדמים ביותר על הפוטנציאל הטיפולי של תרופות פסיכדליות נערך על ידי הפסיכיאטר והפסיכואנליטיקאי ד"ר האמפרי אוסמונד בשנות ה-50. אוסמונד וצוותו נתנו LSD למאובחנים באלכוהוליזם וגילו כי הוא עזר לרבים מהם להתגבר על ההתמכרות. ניסוי זה הוביל למחקרים נוספים על השימוש בחומרים פסיכדליים בטיפול בהתמכרות ובמצבים אחרים של בריאות הנפש.
בשנות ה-60, הפסיכולוג ד"ר סטניסלב גרוף ועמיתיו החלו להשתמש ב- LSD במפגשי פסיכותרפיה כדי לעזור לסובלים ממגוון מצבים, כולל חרדה, דיכאון והפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). גרוף גילה ש-LSD עזר למטופלים לחשוף ולגעת בנושאים רגשיים ופסיכולוגיים עמוקים שקשה להגיע אליהם באמצעות שיטות טיפול מסורתיות.
במהלך תקופה זו, גם אמנים, סופרים ומוזיקאים רבים החלו להתנסות בחומרים פסיכדליים, וראו בהם דרך למקסם את היצירתיות שלהם ולקבל נקודות מבט חדשות על העולם. ספרו של אלדוס האקסלי "דלתות התודעה" מפרט את חוויותיו עם מסקלין, ו- Lucy in the Sky with Diamonds של הביטלס נחשב כשיר שנכתב בהשראת LSD.
עם זאת, ככל שהשימוש בחומרים פסיכדליים נעשה נרחב יותר, חששות לגבי בטיחות ופוטנציאל השימוש לרעה בהם הובילו להוצאתם מחוץ לחוק בארצות הברית בשנות ה-70 וכתוצאה מכך גם במדינות רבות בעולם. חקיקה זו הביאה לעצירה מוחלטת של המחקר המדעי הנרחב על פסיכדליה לתקופה של כמה עשורים.
רק בשנות ה-90 החל להתחדש המחקר המדעי סביב חומרים פסיכדליים, ובאופן ספציפי מחקרים על פסילוסיבין, החומר הפעיל ב"פטריות קסם". מחקרים הראו שפסילוסיבין יכול להקל על תסמינים של דיכאון, חרדה ופוסט טראומה.
מחקרים מן התקופה האחרונה הראו גם תוצאות מבטיחות לשימוש בחומרים פסיכדליים בטיפול בהתמכרות. מחקר פיילוט שנערך בשנת 2018 מצא כי מנה בודדת של פסילוסיבין סייעה ל-80% מהמשתתפים להפסיק לעשן, ומחקר משנת 2020 מצא כי מנה בודדת של פסילוסיבין הפחיתה את התלות באלכוהול ב-60% מהמשתתפים.
בשנים האחרונות חלה התעוררות ועניין גובר בחומרים פסיכדליים, המונעים בין השאר על ידי מחקר חדש המצביע על כך שיש להם יתרונות טיפוליים. בשנת 2020, ה- FDA קבע את ההגדרה החדשה "טיפול פורץ דרך" כדי לאשר טיפול מחקרי בפסילוסיבין עבור הסובלים מדיכאון שאינו מגיב לטיפול, מה שישמש זרז בפיתוח ובמחקר של אמצעי טיפול זה.
כתוצאה מכך, מספר הולך וגדל של חוקרים וקלינאים קוראים לגישה ליברלית יותר בחקר ובשימוש בחומרים פסיכדליים. הם טוענים שההגבלות הנוכחיות על מחקר מונעות ממדענים לחקור באופן מלא את הפוטנציאל הטיפולי של חומרים אלה.
בעוד שהמחקר הנוכחי על פסיכדליה נמצא עדיין בשלביו הראשונים, ברור כי לחומרים אלו יש פוטנציאל לחולל מהפכה בתחום הפסיכיאטריה ובריאות הנפש. עם זאת, חשוב לציין כי חומרים פסיכדליים אינם נטולי סיכונים ואין להשתמש בהם ללא פיקוח רפואי מתאים.
למרות ההגבלות, מספר הולך וגדל של אנשים המשיכו וממשיכים להשתמש בחומרים פסיכדליים לצמיחה אישית ולחקירה רוחנית.
לסיכום, חומרים פסיכדליים שימשו במשך מאות שנים למטרות רוחניות ורפואיות. הם זכו לפופולריות בתרבות המערבית במאה ה-20, כאשר אנשים בעלי השפעה תמכו בשימוש בהם. עם זאת, בשל חששות בנושא בטיחות השימוש, הם הוצאו אל מחוץ לחוק בשנות ה-70 והמחקר על הפוטנציאל הטיפולי שלהם נעצר. בשנים האחרונות חלה עליה בעניין בחומרים פסיכדליים, המונעת בין השאר על ידי מחקר חדש המצביע על כך שיש להם יתרונות טיפוליים.
היתרונות הבריאותיים המבטיחים של קנאביס גולמי
איך לזהות קנאביס שעבר לייסינג
