קנאביס: סקירה כללית של האבולוציה

מאוכלוסיה קטנה של כמה זני מקור, התפתחו מאות או אלפי זנים של קנאביס. להתפתחויות אלו אחראים מעשי אדם, הן בכוונה והן בשוגג.

מגדלים מן העת העתיקה, שידעו את יסודות הגידול, בחרו בקנאביס על סמך תכונותיו המועילות השונות. מי שהיה זקוק לסיבים גידל צמחים ארוכי גבעול בעלי סיבים טובים. בהדרגה הפכו גם צאצאיהם לצמחים גבוהים, בעלי גבעול ישר, עם מעט ענפים. מגדלים אחרים התעניינו יותר בזרעים ובשמן. הם פיתחו צמחים גדולים שהניבו שפע של זרעים. מגדלי קנאביס שהתעניינו בפוטנציאל שלו כחומר משנה תודעה בחרו בצמחים הפורחים עם שפע של שרף וחומרים פסיכואקטיביים.

זני הקנאביס שנוצרו כתוצאה מכך מדהימים. באיטליה, שבה סיבי ההמפ משמשים בתעשיית הטקסטיל והנייר, סוגים מסוימים של זנים יכולים לגדול עד 4.5 מטר בעונה אחת. זנים איטלקיים אחרים מגיעים לגובה של מטר וחצי או שניים בלבד, אך יש להם גבעולים דקים וישרים המספקים סיבים באיכות טובה מאוד. בדרום מזרח אסיה, חלק מצמחי הקנאביס גדלים לגובה של כמטר אחד בלבד, אך יש להם עלווה צפופה והם מלאים בשרף. זנים אחרים של קנאביס גדלים לגובה של 2 עד 3 מטרים בעונה אחת ומפיקים יותר מחצי קילו תפרחת לצמח.

השבחת צמחים היא פעולה מודעת. עם זאת, התפתחות הצמח הושפעה גם מקרקעות ואקלים שונים ממקום מוצאו. צמח, בין אם הוא תרבותי ובין אם הוא עשב שוטה, חייב להתאים את עצמו לסביבתו. כל מיקום ותנאי גידול חדשים יציבו אתגרי הישרדות חדשים לקנאביס. הצמח הסתגל והתאים לסביבות חדשות בצורה כה מוצלחת עד שכיום הוא נחשב לצמח התרבותי הנפוץ ביותר.

בצרפתית, הקנאביס נקרא לפעמים Le Chanvre Trompeur, או "קנבוס מטעה", בהתייחס ליכולת ההסתגלות הבלתי מוגבלת שלו. למילה הסתגלות יש למעשה שתי משמעויות: הראשונה מתייחסת לאופן שבו אוכלוסיית צמחים (הזן הגנטי המקורי שלה) מסתגלת לתנאים המקומיים לאורך תקופה של דורות. כך למשל, לצמחים שפורחים מאוחר בסוף העונה אין זמן לייצר זרעים בצפון. הקציר של השנה הבאה יגיע רק מצמחים הפורחים מוקדם. רובם יהיו דומים להוריהם ויתנו פרי מוקדם.

הסתגלות הוא מונח שתקף גם לצמח הבודד, הפנוטיפ, ומשמעותו היא שקנאביס הוא צמח עמיד – שורד קשוח. הוא משגשג במגוון רחב של תנאים סביבתיים, בגובה 10,000 רגל בהרי ההימלאיה, בעמקים הטרופיים של קולומביה, או בחוף ניו אינגלנד הקריר והגשום.

באמצעות רבייה וברירה טבעית, הקנאביס התפתח בכמה כיוונים. מבחינה בוטנית והיסטורית, הזנים כה מגוונים עד שקשה לעקוב אחר המיתולוגיה, השמות האקזוטיים והסתירות לכאורה סביב הצמח. רבות מהסתירות מוסברות על ידי הגיוון הרב של הקנאביס. ישנם מאות זנים פראיים ומתורבתים. זנים תרבותיים משמשים רק עבור קנבוס, שמן וקנאביס רפואי. הזנים שונים באופן משמעותי בכל המאפיינים הנראים לעין. זנים שונים יכולים לנוע בין גובה של חצי מטר לארבעה וחצי מטרים, והענף עשוי להיות צפוף או דליל לגמרי, מארוך (שני מטרים) לקצר (כמה סנטימטרים), וכן הלאה. צורות הענפים השונים מעצבות הצמח ונותנות לו צורה גלילית, חרוטית או אליפסה, מקובצת או מפוזרת. העלה, הגבעול, הצבע והצורה של הזרעים והפרח הם כולם מאפיינים משתנים הנבדלים בין הזנים. תוחלת החיים יכולה להיות קצרה עד שלושה חודשים או עד כמה שנים. והכי חשוב, יש הבדלים משמעותיים מאד בין המינים בכמות ובאיכות השרף שהם מפיקים, ובכך בתכונות הפסיכואקטיביות ובערכם כקנאביס רפואי או פנאי.

הטקסונומיה של הקנאביס היא עדיין בלתי מספיקה. מחקר מיקם את המין קנאביס במשפחות Moraceae או Urticaceae (סרפדים). כיום מוסכם באופן כללי שצמח זה שייך למשפחה נפרדת, משפחת Cannabaceae, יחד עם מינים נוספים, כמו Humulus, כלומר כשות.