עישון קנאביס פסיבי: האם זה יכול להופיע בבדיקת סמים?

האם עשן קנאביס יכול להיספג דרך העור והשיער?

התשובה הקצרה לשניהם היא כן. התשובה הארוכה היא שלגבי האחרון, זה קצת יותר מסובך. מחקרים הראו שספיגה דרך השיער אינה תהליך פשוט. כמה מחקרים הוכיחו ששיער כהה יותר סופג למעשה THC יותר משיער בהיר. עובדה זו מציבה בעלי שיער כהה וג'ינג'ים בעמדת חיסרון מובהקת בהשוואה לבלונדינים ובעלי שיער בהיר יותר בבדיקת סמים המתבצעות עם קווצת שיער.

ההסבר הוא שלאנשים כהי שיער יש ריכוזי מלנין גבוהים יותר, והוכח שמלנין אוגר סמים מסוימים במידה הרבה יותר גדולה.

הספיגה דרך העור היא יותר מובנת מאליה, שכן אנו יודעים כי חומרים לשימוש מקומי מבוססי קנאביס, כגון קרמים, שמנים ומשחות, כבר קיימים בדיוק בגלל שהספיגה דרך העור יעילה ביותר. קנבינואידים כגון THC ו- CBD הם ליפופיליים (נספגים בשומנים) באופיים. המשמעות היא שהם מתמוססים בשומנים, מה שמקל עליהם לחדור לעור. עם זאת, הזמינות הביולוגית שלהם נמוכה יותר והם אינם נכנסים למחזור הדם ללא משפרי ספיגה.

מה אומר המחקר על עישון קנאביס פאסיבי?

נערכו מספר מחקרים כדי לבחון את הנושא ולמדוד אם חשיפה לעישון פסיבי יכולה להשפיע על אנשים מבחינה ביולוגית במידה שבה היא תופיע בבדיקת סמים של מעשן פסיבי.

מחקר אחד בחן 26 אנשים, שבהם קצת פחות משליש היו משתמשי קנאביס פעילים במשך כ-12 שנים בממוצע, עם שימוש של כ-1.5 גרם קנאביס ביום.

במחקר נעשה שימוש בשני סוגים של זני קנאביס: לאחד היתה תכולת THC נמוכה יותר (5.3%) ולשני היתה תכולה גבוהה משמעותית (11.3%). כל הנבדקים הושמו בחדר עישון סגור ולבשו בגדי נייר חד פעמיים. המשתתפים השתתפו בשלושה מפגשים כאלה, שכל אחד מהם נמשך שעה, ולאחר מכן נאספו דגימות שתן.

התוצאות הראו שבמקרה של חשיפה "קיצונית מאוד" לעשן עלולים להופיע עקבות של THC בבדיקת סמים. למרות שזה לא ממש סביר בכמויות קטנות כל כך, אי אפשר לתת הבטחה וודאית. עם זאת, הימצאות של מעט THC בגוף אינה אומרת בהכרח כישלון מובהק בבדיקת סמים. כפי שצוין, בדיקות סמים דורשות כמות מסוימת כדי לקבוע תוצאה חיובית או שלילית. מושג זה מוסבר בפירוט בהמשך.

בדיקות דם ושתן

בניגוד לבדיקות למטבוליטים של THC, בדיקות דם נועדו לזהות THC ומתבצעות בדרך כלל במסגרת בית חולים. מכאן נובע שבדיקת שתן היא לא רק מעשית יותר – שכן היא ניתנת לביצוע במהירות ואינה מצריכה מסגרת של בית חולים – אלא שהיא גם הרבה פחות יקרה ולכן הרבה יותר נפוצה.

בארצות הברית, הסף התחתון לבדיקה חיובית לקנאביס הוא ריכוז THC בשתן של 50 ננוגרם/מ"ל. משתתפים שהיו חשופים לעישון פסיבי במחקר הנ"ל הציגו רמות THC של פחות ממחצית מזה – בסביבות 20 ננוגרם/מ"ל בלבד – נתון שהוא בטווח המקובל ולא יופיע בבדיקת סמים (בארה"ב).

ניסוי דומה נערך בהולנד בשנת 2010. שמונה מתנדבים נחשפו לעשן קנאביס בבית קפה במשך שלוש שעות. ה-THC הגבוה ביותר שנמצא במשתתפים היה 7.8 ננוגרם/מ"ל. ערך זה, הוא שוב, נמוך בהרבה מהסף הנוכחי של 50 ננוגרם/מ"ל.

בדיקת רוק

בשנת 2014 נערך ניסוי עם משתמשי קנאביס פעילים. כולם הסתגרו בחדר והתבקשו לעשן סיגריות דלות THC (בעוצמה של 1.75%). המשתתפים התבקשו לעשן במשך 20 הדקות הראשונות של הניסוי, אך להישאר בחדר הסגור למשך ארבע שעות נוספות.

ריכוז ה- THC של דגימות הרוק שנאספו לאחר חשיפה ממושכת כזו נע בין 3.6 ל- 26.4 ננוגרם למ"ל. שוב, זה עדיין הרבה מתחת לגבול התחתון של 50 ננוגרם/מ"ל.

בדיקת זקיקי שיער

כפי שהוזכר קודם לכן, שיער כהה יותר סופג יותר THC משיער בהיר יותר בשל ריכוז המלנין שבו. אבל האם זה מספיק כדי להיכשל בבדיקת סמים?

המחקר הזה משנת 2015 כלל שני ניסויים: הראשון בחן אנשים שצרכו 50 מ"ג THCA ביום במשך 30 יום. למרות המינון הגבוה, ה- THCA שנמצא בשיער של אותם אנשים היה עדיין פחות מ-1%.

משתתפים בניסוי השני נטלו dronabinol, תרופה המכילה THC הניתנת לטיפול באנורקסיה. למשתתפים ניתנו שלוש כמוסות של 2.5 מ"ג ביום למשך 30 יום. התוצאה: לא זוהה THC בעת דגימת שיער, זקן ושיער גוף.

הוצגו כאן מספר מחקרים. בהתבסס על הממצאים של מחקר מקיף שכזה, ניתן לטעון ששאיפת עשן קנאביס באופן פסיבי סביר מאוד שלא תגרום לתוצאה חיובית בבדיקת סמים.